<h1>העיטור אות ק' קבלת עדות</h1>
<h2>דף יח:</h2>
וכתב רבינו אלפס משמיה דגאון הני מילי בעדות על פה אבל שטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לכמאן דאמר לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרא מספיקא אלא יתקיים העדות בשאר דאמרינן חד שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מדעת חבירו ואיכא דאמרי טעמא משום דדילמא משום תנאה חתמי. ואייתו רבוותא סייעתא מהא דגרסינן בפרק גט פשוט (קס"ב:) הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מיכן כשר היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. ובשם רבינו אלפס ורבינו יעקב זצ"ל בין בתחילה בין בסוף בין באמצע כשר. ונוסחא של ה"ר שמואל ונמצאו הראשונים קרובים או פסולין, והא דאמרינן מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאהו בקרובים כשר דחתים קרוב ברישא. ומשמע דסבירא ליה קרוב באמצע פסול. ובתוס' הראשונ' כתב הכי. וגירסת ירושלמי (פ"ק דגיטין ה"ד) שטר שחתמו עליו ארבעה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כשר ותתקיים העדות בשאר ויעשה כהרחק עדות ויפסל לית יכיל דאמר רבא בשם ר' ירמיה עדים פסולים אין נעשים כהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט. ובתשובות ר' משה בר חנוך כשהושוו שלשה לשנים לבטל עדותן כשהן חותמין פסולין באמצע או בסוף וזו ששנינו תתקיים עדות בשאר כשהן חתומין בראשונה לשום כבוד בעלמא ולא לשום עדות. ודוקא בשאר שטרות הוא דפסול אבל בכתובה נהגו העולם להחתים קרובים וקטנים לפי שכתובה דבר פומבי ועליל הוא. ופעמים שהשושבינין קרובי החתן והכלה ופסולין וחותמין לשם כבוד ואין עדות הכשרים נפסלת בכך. וקשיא לן הא דגרסינן בגיטין (י"ח:) מחתם בתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאה הוא ואמרי לה פסול דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ומשמע דבשטרות דעלמא בתחילה פסול אבל בסוף כשר דכיון דחתימי סהדי ברישא ההוא סהדא בתרא לתנאה אתא ואמרינן נמי (גיטין פ"א:) בגט קרח דילמא אתי לקיומי בשני קרובים וחד כשר הלכך כיון דקיימא לן מכל תלתא מקיימין בגט פשוט לגזור. ואיכא מאן דאמר כי גזרינן דלמא אתי לקיומי בקרובים הני מילי בגט קרח אי נמי בכולכם חתומו דכולכם כשנים דמו דלא סגיא דלא חתימי אבל שלשה וארבעה דחתימי דאיכא למימר תנאה או רוחא שבק לא גזרינן [דלא] (דילמא) אתי לקיומי אלא בכשרים. ומסתברא בשטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולין ספיקא דרבוותא הוא ולא עבדינן ביה עובדא עד דאתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החתומין בשטר כתובה כיון דמרי שטרא לא טעין רווחא שבק אבל גבי יורש כשר דטענינן ליה דקיימא לן טוענין ליורש. ובעל מתיבות הכין כתב "דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא" מהא שמעינן דקרוב דחתים אף על גב דאיכא כשר פסול בשטר. וגבי גט קרח כתב שמע מינה האי קרוב חתים בגט קרח המקושר בין בתחילה בין בסוף בין באמצע. והכי סבירא לן. והא דתניא בגט פשוט (קס"ב:) איכא למימר במקושר ואיכא למימר נמי ר' יוסי היא דאמר במסכת מכות (ו'.) במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר אבל לרבי לא שנא עדות בשטר ולא שנא על פה פסול וקיימא לן כרבי.
<h2>דף כח:</h2>
נסחא קבלת עדות. כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני בר פלוני קדמנא ואמר לנא פלוני בר פלוני סהדא דילי ולא ידע למחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך אונסא ובמטותא מנייכו לקבולי סהדותא מניה וכדו אייתי לנא ההוא פלני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלני בר פלני דנן למהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך. ואם קיבלו עדות שני עדים כותבין עדות שניהן אם עד אחד כותב ולכשיצא חבירו מקבלין את הכל כמו ששומעין לא פחות ולא יתר.
<h2>דף לב:</h2>
נסחא קבלת עדות. כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני בר פלוני קדמנא ואמר לנא פלוני בר פלוני סהדא דילי ולא ידע למחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך אונסא ובמטותא מנייכו לקבולי סהדותא מניה וכדו אייתי לנא ההוא פלני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלני בר פלני דנן למהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך. ואם קיבלו עדות שני עדים כותבין עדות שניהן אם עד אחד כותב ולכשיצא חבירו מקבלין את הכל כמו ששומעין לא פחות ולא יתר.
<h2>דף עא.</h2>
גרסינן בפרק מי שאחזו (ע"א.) אם לא יגיד ונשא עונו פרט לאלם שאינו יכול להגיד ואמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב אמר ליה אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. והא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולירושות ולעדיות בעדות אשה דאקילו בה רבנן. ירושות ירושת בנו הבכור. משאות ומתנות דידיה. אבל דעלמא אפילו בקרקע לא מסהיד כלל לא בכתיבה ולא בבדיקה אפילו שומע ואינו מדבר. אבל לגבי מקח וממכר ולענין גט דכולי עלמא הרי הוא כפקח לכל דבריו אבל אינו שומע ואינו מדבר קיימא בתנאי ואפסיקא הלכתא במאמר גט. ושמעינן מינה שאין לעדים לכתוב עדותן באגרת ולשלוח וכן כתב רבינו שלמה בפירוש החומש, ובירושלמי (פט"ז דיבמות ה"ז) הכי מוכח מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו ר' בון אמר אין משיאין את אשתו מתניתין מסייעא לר' ירמיה על פי עדים ולא על פי כתבם ולא על פי תורגמן ולא עד מפי עד. ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכותה על פי כתבן משיאין. ומתניתין מסייעא לר' בון בר כהנא. יפה כח עדים מכח השטר וכח השטר מכח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח עדים שהמלוה בעדים גובה מנכסים בני חורין והמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים. ורבינו יעקב אמר מנהג הוא לשלוח עדותן באגרת והא דירושלמי כגון ההוא דאמרינן (כתובות כ"ד:) מהו להעלות משטרות ליוחסין שכתוב בו ביום שמת פלוני לוה פלוני מפלוני מנה. והא דמי שאחזו (ע"א.) דוקא שאינו ראוי להגיד כגון אלם שאינו יכול לדבר ואי נמי פקח דלא דכיר אבל פקח דדכיר עדותו עדות בכתב כדאמרינן (מנחות ק"ג:) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ומסתברא דהא דירושלמי לא דמיא לעדות בכתב דההיא לאו הגדה היא ולא ידיע בעל ההגדה ולא מצי למימר זה כתב ידי אבל היכא דידיע דמצינן למחקר כיון דראוי להגדה הוא מקיימין ליה לכתב ידן וכשר. ודמי למחאה בפני שנים דכותבין עדותן ומודיעין למערער.
<h2>דף פא:</h2>
וכתב רבינו אלפס משמיה דגאון הני מילי בעדות על פה אבל שטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לכמאן דאמר לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרא מספיקא אלא יתקיים העדות בשאר דאמרינן חד שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שלא מדעת חבירו ואיכא דאמרי טעמא משום דדילמא משום תנאה חתמי. ואייתו רבוותא סייעתא מהא דגרסינן בפרק גט פשוט (קס"ב:) הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מיכן כשר היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. ובשם רבינו אלפס ורבינו יעקב זצ"ל בין בתחילה בין בסוף בין באמצע כשר. ונוסחא של ה"ר שמואל ונמצאו הראשונים קרובים או פסולין, והא דאמרינן מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאהו בקרובים כשר דחתים קרוב ברישא. ומשמע דסבירא ליה קרוב באמצע פסול. ובתוס' הראשונ' כתב הכי. וגירסת ירושלמי (פ"ק דגיטין ה"ד) שטר שחתמו עליו ארבעה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כשר ותתקיים העדות בשאר ויעשה כהרחק עדות ויפסל לית יכיל דאמר רבא בשם ר' ירמיה עדים פסולים אין נעשים כהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט. ובתשובות ר' משה בר חנוך כשהושוו שלשה לשנים לבטל עדותן כשהן חותמין פסולין באמצע או בסוף וזו ששנינו תתקיים עדות בשאר כשהן חתומין בראשונה לשום כבוד בעלמא ולא לשום עדות. ודוקא בשאר שטרות הוא דפסול אבל בכתובה נהגו העולם להחתים קרובים וקטנים לפי שכתובה דבר פומבי ועליל הוא. ופעמים שהשושבינין קרובי החתן והכלה ופסולין וחותמין לשם כבוד ואין עדות הכשרים נפסלת בכך. וקשיא לן הא דגרסינן בגיטין (י"ח:) מחתם בתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאה הוא ואמרי לה פסול דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ומשמע דבשטרות דעלמא בתחילה פסול אבל בסוף כשר דכיון דחתימי סהדי ברישא ההוא סהדא בתרא לתנאה אתא ואמרינן נמי (גיטין פ"א:) בגט קרח דילמא אתי לקיומי בשני קרובים וחד כשר הלכך כיון דקיימא לן מכל תלתא מקיימין בגט פשוט לגזור. ואיכא מאן דאמר כי גזרינן דלמא אתי לקיומי בקרובים הני מילי בגט קרח אי נמי בכולכם חתומו דכולכם כשנים דמו דלא סגיא דלא חתימי אבל שלשה וארבעה דחתימי דאיכא למימר תנאה או רוחא שבק לא גזרינן [דלא] (דילמא) אתי לקיומי אלא בכשרים. ומסתברא בשטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולין ספיקא דרבוותא הוא ולא עבדינן ביה עובדא עד דאתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החתומין בשטר כתובה כיון דמרי שטרא לא טעין רווחא שבק אבל גבי יורש כשר דטענינן ליה דקיימא לן טוענין ליורש. ובעל מתיבות הכין כתב "דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא" מהא שמעינן דקרוב דחתים אף על גב דאיכא כשר פסול בשטר. וגבי גט קרח כתב שמע מינה האי קרוב חתים בגט קרח המקושר בין בתחילה בין בסוף בין באמצע. והכי סבירא לן. והא דתניא בגט פשוט (קס"ב:) איכא למימר במקושר ואיכא למימר נמי ר' יוסי היא דאמר במסכת מכות (ו'.) במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר אבל לרבי לא שנא עדות בשטר ולא שנא על פה פסול וקיימא לן כרבי.
